החלטה בתיק עע"ם 259/05

1.        במסגרת הערעור שהגישו המבקשים על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים בנצרת (כבוד השופט ה' ח'טיב) מיום 2.12.04 - אשר לפיו נדחתה עתירת המבקשים לקבוע, כי הם פטורים באופן מלא מתשלום ארנונה החלה על נכסיהם - הוגשה הבקשה הנוכחית למתן סעד זמני בערעור.  

הרקע

2.        המבקשים הינם בעלי הזכויות והמחזיקים של דירת מגורים, הנמצאת ברחוב נטופה מס' 40, בנצרת עילית (להלן: דירת המגורים). כמו-כן, המבקשים, שניהם או מי מהם, בעלי הזכויות והמחזיקים בנכסים שהשימוש בהם עסקי (להלן: הנכסים העסקיים). נכסים אלה אף הם נמצאים בנצרת עילית, ברחוב הפריון מס' 6/1 ו- 6/3 וברחוב העבודה מס' 8/5.

3.        המבקשים הגישו לבית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עתירה, בה הם מבקשים לקבוע, כי הם פטורים באופן מלא, מתשלום ארנונה החלה על נכסיהם הנ"ל, וזאת מכוח חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), התשי"ג-1953 (להלן: חוק הרשויות המקומיות - פטור) וכן על סמך כך, שהמבקש מס' 1 (להלן: המבקש) הינו נפגע מלחמה הזכאי לתגמולים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1949 (להלן: חוק הנכים). 

4.        בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה בקובעו, כי המבקשים אינם זכאים לפטור והם חייבים בתשלום מלוא הארנונה החלה על הנכסים העסקיים שלהם. כמו-כן, קבע בית-המשפט המחוזי, כי לא הוכח, כי המבקשים קיבלו בעבר מהמשיבה (להלן: העירייה) החלטה הפוטרת אותם מתשלום ארנונה, ולכן טענת המבקשים, לפיה הסתמכו על החלטה קודמת של העירייה, אשר פועלת בניגוד להחלטה מנהלית קודמת או שביטלה החלטה קודמת, לפיה ניתן פטור מתשלום ארנונה, אין לה על מה לסמוך.  

5.        על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית-משפט זה, ועיקר הטענות בו מתמקדות בזכאות המבקשים לקבלת פטור מתשלום ארנונה על נכסיהם וכן בשאלת סמכותו של בית-משפט זה להחזיר את הדיון בעניין "הטענות הנוספות" מטעם המבקשים לבית-המשפט המחוזי, על-מנת שידון ויכריע בהן. את בקשתם למתן סעד זמני בערעור סומכים המבקשים על שתיים: ראשית, המבקשים טוענים, כי סיכוייהם להצליח בערעור טובים במיוחד לאור הטענות הנוספות, שלא נדונו ולא הוכרעו על-ידי בית-המשפט המחוזי. שנית, לטענת המבקשים, הסעד הזמני יימנע את שינוי המצב לרעה בכך שלא ייאלצו לשלם את חובות הארנונה, בשלב זה, שכן אחרת ייגרם להם נזק חמור וחסר תקנה וכך יתייתר הצורך בשמיעת הערעור.

דיון

6.        לאחר עיון בבקשה ובטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

7.        כידוע, בית-משפט שלערעור רשאי לתת סעד זמני לתקופת הערעור "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי(מהדורה שביעית, התשנ"ה), בעמ' 865-867). לעניין זה נאמר "כי צריך טעם מיוחד שבית משפט לערעורים ימנע ממי שזכה בדין להנות מפרי הזכייה. לכן הגשת ערעור כשהיא לעצמה אינה מונעת מבעד לזוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול לפי פסק הדין בכל דרך אחרת. מי שמבקש שבית המשפט לערעורים ימנע מבעד הזוכה לפעול לפי פסק-הדין ולו רק באופן זמני, נושא בנטל ואין זה קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב" (ראו בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב, פ"ד מ(1) 668; עע"ם 9177/01 אחים שרבט נ' עיריית תל-אביב, פ"ד נו(2) 163; ע"א 6089/97 תפנית אדריכלות בע"מ נ' משרד הפנים ואח' (טרם פורסם)). 

8.        מקובל, כי אין נותנים צו מניעה זמני או צו ביניים בערעור אם סיכויי הערעור קלושים וכן אם מתן הצו עלול לגרום לזוכה נזק העולה או אף השווה לנזק שישא בו המבקש אם יזכה בערעור.

9.        באשר לעניינם של המבקשים - ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, ואפילו סברתי כי סיכויי הערעור מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למבקשים בתשלום חובות הארנונה לעירייה בשלב זה, אם לא יינתן הסעד הזמני, לבין הנזק שייגרם לעירייה אם יינתן הסעד הזמני, כך שיעוכב תשלום חובות הארנונה עד שיינתן פסק-הדין בערעור, ידה של העירייה על העליונה. שכן, המבקשים חבים חובות ארנונה על נכסיהם בגין שנים קודמות, בהן לא שולמו החובות, ונראה, כי עיכוב תשלום חובות הארנונה, בשלב זה, עלול לגרום לעירייה נזק רב מדי, אשר ניתן יהיה להטבה על-ידי פיצוי כספי למבקשים, אם יזכו בערעורם.

           כמו-כן, הכלל הוא, כי ביצועו של פסק-דין לא יעוכב רק בשל ערעור שהוגש עליו. נקודת המוצא בעניין זה היא, כי הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו מיד עם הינתן פסק-הדין המזכה.

           יפים לעניין זה דברי השופט י' זמיר בבש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ (1) 668, 670:

"צריך טעם מיוחד כדי שבית משפט לערעורים ימנע בעד מי שזכה בדין ליהנות מפרי הזכייה. לכן הגשת ערעור, כשהיא לעצמה, אינה מונעת בעד הזוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול על-פי פסק-הדין בכל דרך אחרת. מי שמבקש כי בית המשפט לערעורים ימנע בעד הזוכה לפעול על-פי פסק הדין, ולו רק באופן זמני, נושא בנטל, ואין זה נטל קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב".

10.      בקשת המבקשים להחזיר את הדיון בעניין "הטענות הנוספות" מטעמם לבית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים בנצרת, על-מנת שידון ויכריע בהן, תידון בפני ההרכב שישמע את הערעור דנן.           

           אשר-על-כן, הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחית.

           על המבקשים לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין בסכום כולל של 7,500 ש"ח.

           ניתנה היום, כ' באדר א' תשס"ה (1.3.05).

                                                                                                ש ו פ ט